"מה את יכולה להגיד על שלי ?" שואלת ילדה מעצבנת שכותבת את ספר המחזור, את אחותי.
לצערי אחותי עובדת איתה ונכון אולי אחותי היא הכי קרובה אליי מהמשפחה, אבל בתכלס גם היא לא יודעת עליי שום דבר, ומה אחותי עונה לה "תרשמי עלייה שהיא לוחמת חופש" -WTF ?!?- זה ממש לא מה שמגדיר אותי, ואני ממש לא רוצה שפסקה שלמה תהיה עליי בתור לוחמת חופש.
אין, הם פשוט לא מכירים אותי שלוש שנים בכיתה הזאת ואף אחד לא יודע עליי אשכרה שום דבר... עד כמה עצוב ומעליב זה יכול להיות?
הדבר היחידי שהם אי פעם שמעו עליי זאת שמועה שרצה בשכבה חמש דקות אחרי שעשיתי קעקוע, פתאום כולם היו מופתעים
"מה שלי עשתה קעקוע אין סיכוי !!", "שיואו לא תיארתי אותך בתור בחורה של קעקועים, מה עשית ?" -
-- אחרי הרבה חפירות ומאות פניות באותו שבוע עניתי אותה תשובה -"משפט...(די אישי מעדיפה לא לכתוב)"
-- וקיבלתי את אותו מבט מבולבל שמתחיל לעכל את מה שאמרתי ואז מסתכל מוזר ואומר
"וואו זה טיפה אובדני את לא חושבת ?"
אובדני לא הייתה הכוונה יש כוונה אחרת...
"אומייגאד שמעת ששלי עשתה קעקוע, פשוט משפט אובדני שאומר שהיא רוצה להתאבד, תמיד ידעתי שיש לה בעיות..."
אז אני מנחשת כנראה שחוץ מ"לוחמת צדק" ירשמו לי גם בספר המחזור "זאת עם המשפט האובדני שמקועקע על הגוף שלה"
;){kind=link}