עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

Once divided...nothing left to subtract...
Some words when spoken...can't be taken back...
Walks on his own...with thoughts he can't help thinking...
Future's above...but in the past he's slow and sinking...
Caught a bolt 'a lightnin'...cursed the day he let it go...
Nothingman...
Isn't it something?
Nothingman...
חברים
a.c- music
נושאים
נוער  (11)
בדידות  (6)
יום בחיי  (5)
לבד  (4)
דיכאון  (3)
כאב  (3)
מוות  (3)
משפחה  (3)
שירים  (3)
בכי  (2)
געגועים  (2)
עבר  (2)
עצב  (2)
שיר  (2)
אהבה  (1)
אישי  (1)
אלימות  (1)
בית חולים  (1)
גוף  (1)
דכאון  (1)
חברות  (1)
חולה  (1)
חיי  (1)
חיים  (1)
לחתוך  (1)
מיון  (1)
מלחמות  (1)
פואמה  (1)
פחד  (1)
שמחה  (1)
תיכון  (1)
כמו כולם
29/04/2014 00:29
nothingman
כאב, בדידות, פחד, לבד, נוער, שיר, שירים
רציתי להיות כמו כולם 
רציתי להיות מחוץ לעניין
לעמוד בצד בלי להתערב
ולתת לאשם להילחם 
רציתי לבשר את הבשורה 
שתדביק אנשים אל הדממה 
רציתי להיות לא חשובה
זאת ששולחת את המילה

אבל עכשיו החיים לא מפסיקים
הצעקות ממשיכות והלילות אבודים
ועכשיו השמיים כודרים - הם רק בוכים
והכל בגללכם ואתם בכלל לא רואים 

משפט של אתמול 
משפט של מחר
הכל נראה אותו הדבר
חרטה זה צליל שלא נשמע 
בשנייה האחרונה

אבל עכשיו החיים לא מפסיקים
הצעקות ממשיכות והלילות אבודים
ועכשיו השמיים כודרים - הם רק בוכים
והכל בגללכם ואתם בכלל לא רואים 

ניסיתי לצאת, ניסיתי לברוח...
אבל זה לא עזר...
ניסיתי לצאת, ניסיתי לשכוח...
אאבל הם עליי, הם עלו עליי !
0 תגובות
הכי זה, הכי זה לגמרי לבד...
18/04/2014 22:21
nothingman
לבד, עצב, בדידות, מלחמות
הכל כל כך חסר משמעות, ריבים על פוליטיקה, ריבים עם בחורים, ריבים עם חברות, ריבים עם המשפחה, זה פשוט סתמי, מטומטם, חסר היגיון... , ובכל זאת למה אני ממשיכה לריב ?!?,  
העקשנות שלי הורסת לי הכל, חושפת לאנשים שאני שונאת את הדעות והחולשות שלי, כל כך מטומטם, כל כך חסר אחריות מצידי...
הרי לא באמת חשוב לי שהם ידעו שאני שמאלנית, צמחונית, אתאיסטית, ובכל זאת חשוב לי שהם יבינו למה זה נחוץ לי או לכל בן אדם מוסרי להיות כזה.
אני יודעת שאני חיה בעולם שהרוב בו הוא לא כמוני, אין לו את אותם דעות שלי יש ואיכשהוא זה מוציא אותי מדעתי לגלות עוד אנשים כאלה...
במיוחד כשהם קרובים אליי...
-אז אני מצטערת-
בסופו של דבר הכי עדיף זה לבד, לגמרי לבדי כלואה באיזה צוק על איזה הר בסוף העולמות, עם דבק על השפתיים...
ככה אני לא יפגע באף אחד...
אהה וקשורה , כדי שאני לא יברח להרצות למישהוא למה כולנו שווים.
5 תגובות
לחפש אותך
30/03/2014 01:58
nothingman
מוות, געגועים, חיי, שירים, שיר
חיבוק אחרון לפני היום שהכל קרה,
צחוק ראשון כשהוא בכה, 
ומי היה חושב שאפשר לכבות אור,
כשמטביעים אותו בתוך השחור ?
אבל זה קרה, ונעלמת...

ופתאום השמש הפסיקה לפעול עליי,
החיים עצרו פתאום כי הם רצו וודאי,
לשמוע שוב את הצחוק שהם רגילים לשמוע כל הזמן,
להרגיש שוב את האור, שהאיר וחימם את כולם,
אבל זה נעלם, זה עבר, אין סיבה להמשיך לרוץ ולחפש אותך...

באותו היום שהירח עימם את השמיים,
באותו היום ששכבת בארון,
והאוזן שמעה "אולי הוא ייצא לאחר השעות שהוא מתחבא לו וצוחק מהצד ?!?"
ואני מסתכלת לצדדים ומחפשת אותך בצללים, אבל אתה לא שם,

ופתאום הירח הפסיק לעבוד עליי,
החיים עצרו פתאום כי הם רצו וודאי,
שתצא מהצללים ותצחק על כולם בפנים !,
על המאות אנשים שעמדו מסביבי בוכים,
אבל זה נעלם , זה עבר, אין סיבה להמשיך לרוץ ולחפש אותך...

והיריות הן רק נמשכות,
זה נראה כאילו לעולם לא עצרו,
ואני בצד עם הידיים על האוזניים, לא מבינה..

ופתאום החיים הפסיקו לפעול עליי...
וזה נעלם, זה עבר, אין סיבה להמשיך לרוץ ולחפש אותך...

6 תגובות
מיון
23/03/2014 02:19
nothingman
חולה, נוער, מיון, בית חולים, יום בחיי
עמדתי שם כמו זומבי, מסתכלת ובוחנת את עצמי מבעד להשתקפות שנוצרה עם אור החדר על הדלת, נראיתי נורא לובשת פיג'מה, ללא חזייה, עם חלוק חולים , עורי היה לבן כשלג , והתמזג עם הקירות בחדר כמעט, אך היה אפשר לראות את עיני בעזרת השקעים השחורים שנוצרו מתחתיהן אך גם הן היו חסרות חיים כמו כן גם השיער שלי.
הרגשתי נורא, כל כך חלשה וחסרת אונים, ביקשתי "תהרגו אותי בבקשה" אני חושבת שבחיים לא הרגשתי כל כך רע כמו ביום רביעי האחרון.
הדבר היחידי שהשאיר אותי חיה היה הפרמדריקים החתיכים... חוץ מזה לא הרבה, אוכל לא הייתה אופציה כי הקאתי הכל, אותו דבר לגבי שתייה.

אך למזלי היה חלק טוב בו אימא שלי כבר הספיקה להסתלק, והרופא נכנס והודיע לי שיכול להיות שאני בהריון ?!?, התחלתי לצחוק לו בפנים (בעיקר שמחתי שאימא שלי לא בחדר) ואחר כך נתתי לו כמה סיבות שמבטלות את הרעיון שאני, בחורה בת 17, בהריון... הראשונה הייתה כי הייתי במחזור...

אז אחרי עירוי ועוד כמה בדיקות שיחררו אותי... וחזרתי לחיים נוראים... בהם המיון הוא כמו חדר נופש לכמה שעות...
6 תגובות
סיבה
18/03/2014 23:57
nothingman
כאב, בדידות, בכי, דיכאון
אני יודעת, אני יודעת מה הם יגידו כשהם יראו את התמונה שלי:
 "נו, באמת... תראו, מה כבר היה חסר לילדה הזאת...?"
אבל הם לא יודעים, הם לא יודעים באמת מי אני, הם לא יודעים מי הילדה שם בתמונה, המאושרת, האפורה.
ואני אתבונן מלמעלה או מלמטה, וימשיך לבכות, הרי המוות לא יעזור לי עם הדמעות.
אתחנן שהם יבינו למה עשיתי את מה שעשיתי, אתחנן שהם יבינו עד כמה היה לי רע בעור של עצמי, עד כמה היה לי קשה להתמודד עם המילים שהיקרים לי הפילו עלי , ועד כמה המוח שלי מנתח דברים יותר ממוח רגיל ועד כמה הוא לא תורם להקלת הכאב.
אני אתחנן עד קץ כל הימים ואף אחד לא ישמע אף אחד לא יבין רק המתים מסביבי, 
אז אני חושבת שמצאתי פתרון ללמה אני לא מצליחה לחתוך יותר עמוק
זה בגלל שקשה לי, קשה לי למות בלי הידיעה שמישהוא הבין אותי, 
שאני לא כאן בגלל סיבה מסוימת, 
אני חושבת שרק אחרי שאני יקבל את ההסכמה הזאת 
אני ישלים עם הכל.
1 תגובות
אל תתקרב יותר מדי
14/03/2014 01:09
nothingman
אהבה, נוער, פואמה
אל תתקרב יותר מידי - כי אני לא רוצה שתפגע
אל תתאהב בי - כי לא אתאהב בחזרה 
אל תנשק אותי - כי בחיים לא האמנתי בנשיקה
אל תחבק אותי - כי אני לא יודעת איך להגיב לחום
אל תנסה להגן עליי - אני יודעת להגן על עצמי 
אל תקרא לי "מותק" - מתוקה אני לא 
אל תכעס  - 
אני מצטערת על הכל אני פשוט לא מסוגלת, רוצה, יכולה או כשירה לאהבה.
4 תגובות
זה חזר אחרי שכבר עבר...
11/03/2014 23:32
nothingman
נוער, בדידות, לחתוך, יום בחיי
היום לראשונה אחרי כבר כמה חודשים טובים, נכנסתי למקלחת פירקתי את סכין הגילוח וחתכתי, חתכתי מסוף כף היד עד הכתף את יד שמאל שלי, בהתחלה הרגשתי טוב כמו התחלה של סטלה טובה, את מתנדנדת מצד לצד נתפסת בקירות אבל הכל מסביבך באקסטזה, הדמעות מתייבשות ואת מחייכת למחצית השנייה.
אבל זה עבר כמו כל סטלה חזקה זה מתחיל מצויין ואז זה מתדרדר , את רצה לשירותים להקיא, ופתאום את מבינה שחתכת הרבה ועמוק מדי אולי מישהוא ישים לב בגלל הטיפשות שלך , היית כל כך חסרת אחריות, כל כך מטומטמת, את מריצה בראש שעוד כמה ימים זה פורים את יוצאת למסיבה עם בגדים מינימליים, מה את הולכת לעשות ?!? ,  מה אם בחור יצמד אליך יעביר את היד שלו על היד שלך ויגעל, מה תגידי זה החתול עשה את זה ?!!?.
לפעמים אני שונאת את חוסר האחריות שלי כל כך מטומטם מצידי לחיות את הרגע וליפול חזרה להתמכרות הזאת, חשבתי שהפסקתי עם זה מה קרה בעצם ?
האם באמת כל מה שמפיל אותי לסם הזה הוא מילים ?.
1 תגובות
חולשה
09/03/2014 22:57
nothingman
נוער, בדידות, משפחה, בכי
אתם מכירים את ההרגשה הזאת ? שהמוח מסביבכם לא מפסיק לדבר, והדמעות לא מצליחות לעצור את עצמן מלזלוג למטה למטה עד לצידי השפתיים , להישאר שם כמה רגעים, ואז להמשיך לרדת למטה למטה, לצוואר או לחזה.
לפעמים אני אוהבת את ההרגשה הזאת, לפעמים היא גורמת לי להרגיש שקט סוף סוף, איזה שהיא שלווה אין סופית,היא פשוט מקלה עליי.
אבל אז אני שונאת אותה, כי היא מזכירה לי עד כמה חלשה אני, שאני בוכה בכלל על שטויות, שיש איפה שהוא בעולם חיים יותר קשים משלי ואני סתם מפונקת בכיינית.
ואז אני נזכרת במה שאימא שלי הייתה אומרת לי כשהייתי מתחילה לבכות כשהיא הכאיבה לי, "את רציני בוכה ?!?, מה שאת מקבלת ממני זה עוד טוב, את יודעת מה ההורים שלי עשו לי כשהייתי בגיל שלך, אין מה לעשות ככה תהיה מחונכת כמו שצריך !, את צריכה בעצם להודות לי ולהפסיק לרחם על עצמך כמו מטומטמת !"
זה לא היה עוצר את הבכי "המילות עידוד" שלה רק גרמו לי להיכנס לשירותים ולנעול את עצמי שם כי לא היה לי מקום אחר לברוח אליו.
ועד היום זה משפיע עליי כנראה, וכל פעם שאני מרגישה את ההרגשה הזאת, אני שונאת את עצמי , פשוט שונאת עד כמה שאני חלשה.

6 תגובות
דימוי עצמי
08/03/2014 22:08
nothingman
יום בחיי, נוער, דיכאון, גוף
האם כל כך קל לאנשים אחרים להשפיע על הבחירות שלי ?
האם באמת כל צעד וכל החלטה שאני עושה בחיים נתונים אך ורק במה שאני מאמינה שאנשים אחרים יחשבו עליי ?

אני רוצה להאמין שלא , אני רוצה להאמין שאני לא אחת מהבחורות האלה, שכל כך מושפעות מאנשים אחרים ולא מרצונה הפרטי בלבד.

אבל מסתבר שאני כן , מסתבר שבן אדם לא חשוב אחד יגיד לי שאני נראית לא מיוחדת, או לא מספיק יפה בשמלה ואני מסוגלת לקרוע אותה לגזרים ולהחליט לא לשים אותה בחיים.
עד כמה מוגזם זה ?!??-- כאילו לרגע אחד אני מרגישה כמו בחורה נורמלית יפה שיכולה למשוך אליה תשומת לב בלי הרבה רצון.
אבל שניה מאוחר יותר אני בוכה ומדוכאת וזה לא ישנה לי אם 1000 איש יבואו להגיד שאני יפה.
הבן אדם הזה , היחיד שיגיד לי שאני נראית לא מספיק טוב, ישפיע עליי הכי הרבה.

"אז לא !, את לא אחת מאלה , תקימי את עצמך תנגבי את הדמעות ושימי זין על כולם", כך אמרו המלאך והשטן יחדיו לאוזניים שלי.
ואני הקשבתי.
3 תגובות
ספר מחזור
03/03/2014 23:47
nothingman
יום בחיי, נוער, בדידות
"מה את יכולה להגיד על שלי ?" שואלת ילדה מעצבנת שכותבת את ספר המחזור, את אחותי.
לצערי אחותי עובדת איתה ונכון אולי אחותי היא הכי קרובה אליי מהמשפחה, אבל בתכלס גם היא לא יודעת עליי שום דבר, ומה אחותי עונה לה "תרשמי עלייה שהיא לוחמת חופש" -WTF ?!?- זה ממש לא מה שמגדיר אותי, ואני ממש לא רוצה שפסקה שלמה תהיה עליי בתור לוחמת חופש.

אין, הם פשוט לא מכירים אותי שלוש שנים בכיתה הזאת ואף אחד לא יודע עליי אשכרה שום דבר... עד כמה עצוב ומעליב זה יכול להיות?

הדבר היחידי שהם אי פעם שמעו עליי זאת שמועה שרצה בשכבה חמש דקות אחרי שעשיתי קעקוע, פתאום כולם היו מופתעים
 "מה שלי עשתה קעקוע אין סיכוי !!", "שיואו לא תיארתי אותך בתור בחורה של קעקועים, מה עשית ?" -
-- אחרי הרבה חפירות ומאות פניות באותו שבוע עניתי אותה תשובה -"משפט...(די אישי מעדיפה לא לכתוב)" 
-- וקיבלתי את אותו מבט מבולבל שמתחיל לעכל את מה שאמרתי ואז מסתכל מוזר ואומר
 "וואו זה טיפה אובדני את לא חושבת ?"

אובדני לא הייתה הכוונה יש כוונה אחרת... 
"אומייגאד שמעת ששלי עשתה קעקוע, פשוט משפט אובדני שאומר שהיא רוצה להתאבד, תמיד ידעתי שיש לה בעיות..."

אז אני מנחשת כנראה שחוץ מ"לוחמת צדק" ירשמו לי גם בספר המחזור "זאת עם המשפט האובדני שמקועקע על הגוף שלה"

4 תגובות
עוד יום ראשון רגיל
02/03/2014 23:57
nothingman
יום בחיי, נוער, תיכון, חיים
קמתי היום עם אותה הרגשה של כל יום רגיל חסר משמעות, חסר חיים , אותו לוח זמנים מחרפן- לימודים - עבודה- חזרה לבית- לימודים .
הדבר היחידי שגורם ללוז הזה לא להוציא ותי מדעתי זה הקלמזיות שלי כנראה וכמובן חוסר המזל המובהק שקיים אצלי מהרגע שיצאתי מהרחם למשפחה די משוגעת, אז למדנו אני במתמטיקה מסתכלת על התקרה ועל העצים הדוממים בחוץ מבזמן שאנשים מנסים לענות על שאלה שעניתי בחמש דקות הראשונות של השיעור , כרגיל , עובר היום מגיע שלוש בצהריים אני צריכה לתפוס אוטובוס של אחד הקיבוצים בו אני עובדת אבל כמובן שאני עולה על האוטובוס הלא נכון וכשאני קולטת את זה, אני מנסה לרוץ לאוטובוס שעומדת לברוח לי, הוא עצר (פיוו מזל)  אז אני נוסעת כמובן שלוקח לאוטובוס שנים והוא מפוצץ בילדים מהיסודי, באמצע הנסיעה אני מבינה שאני צריכה להחליף את החולצת בית ספר לחולצה אחרת אז אני מחליפה שם במושב, מקווה שאף אחד לא שם לב להצצת פיטמה שהתרחשה עכשיו (פאק) שני ילדים בכיתה ו' מסתכלים וצוחקים רצים לספר לכולם כמה מפתיע, אז... הגעתי לבסוף אני צריכה להגיע לגנים באזור מנחשת על פי החוש כיוון המדויק שלי מגיע לאסוף את הילדים והם כמובן פולטים עליי אז אני ממשיכה, טיול בעגלה , רצון חזק לדחוף אותם לאצמצע הכביש ולנסוע לים , הם רק מחרבנים ואוכלים בברבריות כל הזמן זה מחליא אותי !

אז זהו בעיקרון עכשיו אני לומדת למבחן ענק שיש לי מחר , כנראה שאלמד עד הבוקר אז אשמח לחברה ;ׂ)
0 תגובות
הצריבה שאחרי הסתירה
28/02/2014 17:44
nothingman
עבר, נוער, חברות

זה כאב , זה כאב יותר מכל מכה, מכל קללה, או מכל שיברון לב שעברתי בחיי..

הידיעה שזה אמיתי שחייתי בשקר כל חיי הכאיבה לי עד מאוד כאילו הייתה לי אופציה אחרת אבל בחרתי באחת המטומטמת ביותר,לא לדעת, להיות בורה ושנאתי את עצמי, שנאתי את המשפחה שלי, שנאתי בעיקר את אימא שלי ולא על זה שהיא מדי פעם הכאיבה לי כשלא שטפתי את הבית או את הכלים , אלא על זה שהיא הביאה אותי לעולם.

המשך להתחלה...

אתם מכירים את ההרגשה הזאת ? זאת שבאה אחרי הסתירה , האדום שמאיר במקום המכה, הכאב העצום ?!? זאת הרגשה בלתי נסבלת, ואת חייבת למרות הכאב למצוא דרך להקל עליו.

אז אולי נתאבד ? - זאת אופציה - ננסה - 3 פעמים - גלידה לא קיבלתי - רק חרא - זה לא עבד.

אז אולי נתאהב ? - זאת אפשרות נחמדה - רק חבל שאין לך יכולת לאהוב או לחבק או לנשק יותר.

אז אולי נקרא לשירותי הרווחה ? - תחשבי על זה רגע - תחיי את ואחייך בבתי אומנה כל החיים שלכם, את תצטרכי להתחיל מחדש את החיים, כולם יתחילו לרחם עלייך. -וואוו לא בא בחשבון !

אז מה אפשר לעשות ?

היו עוד כמה מחשבות מטומטמות שעברו לי בראש באותו רגע אבל או שלא היה לי אומץ לבצע אותם או שהם פשוט לא היו מציאותיות בשיט .

אז המשכתי לחיות...

והכרתי אנשים (בניגוד לרצוני האמת) אבל הם היו בידיוק מה שהייתי צריכה , הן היו בחורות תמימות שלא עברו קשיים בחיים שלהן (לפחות לא כולן) הן היו תמימות לגבי העולם ולגבי עד כמה אכזרי הוא יכול להיות , והכי חשוב הן לא ידעו שום דבר עליי.

והסתבר שזה בידיוק מה שהייתי צריכה כמה חברות טובות לחיים שיגרמו לי לחייך מידי פעם, להפסיק לחתוך, אולי להתחיל אפילו לאהוב (בקטנה), הם פשוט גרמו לי לאושר , ואהבתי אותן על זה, אהבתי שהן לא ידעו, לא ניחשו ולא הסיקו שהחיים שלי שבורים.

זה גרם לי לראשונה בחיי להרגיש כמו נערה שעוברת קשיים שגרתיים ומצחיקים בחיים שלה, והייתי פשוט מאושרת.

4 תגובות
מה איתי ?
27/02/2014 23:57
nothingman
שירים, דיכאון, לבד, נוער
העננים מכסים את השמים הכחולים
ואני יושבת פה ומנסה ליצור צלילים                                     
בינתיים שכולם חושבים על מה שהם לא יודעים
כשאני מבינה שלפעמים החיים יכולים להיות קשים
אבל אין פה אף אחד שיקשיב ויבין אותי
אני פה בשביל כולם כשאף אחד פה לא בשבילי

הצמחים פורחים בלי שהשים לב, אין לי זמן
שכולם מרגישים צורך לעוף מכאן
אני מסתכלת על תור שלא נגמר
וכולם מחכים שאומר, אני פה בשבילך
אבל אין פה אף אחד שיקשיב ויבין אותי
אני פה בשביל כולם כשאף אחד פה לא בשבילי
 
1 תגובות
להיות שמחה ? מה זה בכלל ??
26/02/2014 20:53
nothingman
לבד, שמחה, עצב, דכאון, מוות
הרבה אנשים מבקשים ממני להיות שמחה, להרים חיוך, לצאת לאירועים משפחתיים, לנסות ליהנות, לא ליפול לדכאונות עוד הפעם...
אבל הם לא מבינים, הם לא מבינים שבשביל להיות שמחה  צריך סיבה ובזמן האחרון  לא משנה כמה אני מחפשת אני לא מוצאת !
על מה בידיוק אני אמורה להיות שמחה ?- על זה שאני מעמידה פנים שאני מאושרת איפה שאני נמצאת כבר 17 שנה ?
אולי על הזכרונות מהילדות שגרמו לי להרס עצמי, לשלושה ניסיונות התאבדות, ודיכאונות חוזרים ?
אולי בעצם אני צריכה להיות שמחה על הבן אדם היחיד בחיים האלה שאכפת לו ממני- אה סליחה אין אחד כזה ! ולפי הכיוון שאליו אני הולכת לא נראה כאילו הולך להיות.
אולי אני יכולה להרים חיוך על היכולת המדהימה שלי ללשקר לגבי כל דבר, לא משנה עד כמה אפסי או חשוב הוא .
ואולי אני יהיה שמחה כשהכול יגמר ? זאת הרי תמיד התשובה לכל שאלה, פשוט לוותר, יש יותר קל מזה ?

כי אני לא רואה לא ניצוץ, לא גיץ, ולא חלקיק של תקווה היום.

2 תגובות
לזכור לרגע ולשכוח ...
25/02/2014 22:32
nothingman
מוות, משפחה, געגועים
לזכור לרגע ולשכוח..."כל חיי בנויים על המוטו הזה, הרי איך אפשר לחיות אם לא ישנים בלילות בגלל המחשבות ?
אז שוכחים ופתאום החיים קלים יותר הכר נהיית עמוקה ורכה יותר, והיום נראה צהוב יותר.
אך זה לא תמיד עובד לפעמים יש דברים שלא שוכחים לא משנה כמה רוצים הם כמו שריטות במוח שלא יחלימו לעולם , אפשר להישרט מהמחשבות כאשר אתה עובר טראומה קשה גם אם אתה בן שנה. אבל הכי קל להישרט כשאתה מאבד משהו חשוב , כלב חפץ או בן אדם זה לא משנה , זה קורע אונה שלמה רק כדי שיהיה עוד יותר כואב.

בן דוד , אני מצטערת הפרק הזה הוא עליך , מכיוון שחצי מהמוח שלי מורכב ממחשבות על המוות שלך.
ילד בן 19 שהולך לכינרת עם חברים ולא חוזר, כמה כואב זה יכול להיות ?
אני זוכרת את אותו הבוקר שאני בצד אחר של הארץ שחיתי בים, בצד אחר בלעת מים וצעקת ללא צרחה .
אני גם זוכרת את ההלם שנבע משיחת הפלאפון , את הרעד שחשתי בכל הגוף , תחילה לא היו דמעות כלל כי זה לא היה נשמע אמיתי - האמת היא  שלא שמעתי כלום מסביבי אפילו לא את הצרחות של אימי - כל מה ששמעתי  בלב היה "למה לא אני ?!? למה דווקא הוא ?!? איך זה הגיוני שבאותו רגע הוא טבע ואני המשכתי לשחות ?? למהה ?!? הוא כל כך מושלם ואני כל כך שבורה , למה לא אני ?!?".

וזה לא היה החלק הכי כואב, החלק הכי כואב היה לראות את פני הורייך שאיבדו את הבן שלהם, את השוק והתהייה האין סופית - מתי הם יתעוררו ?!? 
החוסר יכולת להגיב העיניים הנפוחות, החוסר תיאבון , זה  הרס אותי לא משנה כמה ניסיתי לעזור ידעתי שזה לא ישנה כלום שחצי מהם פשוט מת וטבע ביחד איתך באותו יום.

אז אני מצטערת על זה שלא יכולתי לעזור שלא יכולתי למשוך אותך מהמים באותן הדקות המכריעות, אני מצטערת שהחלומות שלי לא יותר מלאים בך, ואני מצטערת שלא משנה עד כמה אני מנסה אני כבר לא מצליחה לזכור את הקול שלך.

2 תגובות
ההתחלה
25/02/2014 14:08
nothingman
אישי, משפחה, נוער, כאב, אלימות, עבר

היי! קוראים לי שלי, יש לי אח גדול בשנתיים ושני אחיות גדולות, אני נמצאת בעולם הזה כבר 17 שנים , מסתבר...


רוב חיי הייתי בטוחה שהילדות שלי הייתה הילדות הכי יפה בעולם, אבל ביום בהיר אחד משהוא קרה שגרם לי לשנות את עצמי, את חיי ואת דעותיי ב-180 מעלות, והדבר הזה כאב הוא כאב יותר מכל מכה , מכל קללה, או מכל שיברון לב שעברתי בחיי.

סיפור רקע- ההורים שלי הם הורים בעלי השכלה ממוצעת-נמוכה, אין להם יכולת להבדיל בין טוב לרע, והם מסוג האנשים שפשוט ילכו עם הזרם ויעשו את מה שכל השאר עושים.

להורים שלי גם כן הייתה ילדות קשה הם חיו במשפחה מרובת ילדים והוריהם הכו אותם ללא רחמים, בשלב מסויים (אני מניחה ומקווה שאחרי שאני ואחי נולדנו) הם החליטו שהדרך שבה חינכו אותם הוריהם היא הדרך הכי טובה לחנך ילד בעל הפרעות קשב וריכוז גדולות, וילדה שקטה.

עד שבכיתה ז' כשלמדתי לראשונה בבית ספר חילוני גיליתי שכל חיי היו שקר.

חזרה לסיפור...


אז זה היה עוד יום רגיל ובהיר בחטיבת הביניים כבר עליתי לכיתה ח', ויכולתי להמשיך לחיות את חיי באושר ואושר אם רק המורה שלי באותו בוקר לא הייתה מחליטה להעביר לנו שיעור בכיתה על אלימות במשפחה, אבל היא עשתה זאת..., אני לא זוכרת הרבה מתוכן השיעור אלא בעיקר את פרצופיהם המזועזעים של התלמידים כאשר המורה סיפרה על אימא שנתנה בטעות לבנה הקטן סתירה מלחץ, אבל זה לא היה העיקר כי את רוב הרעידות והחום שקיבלתי באותו יום הגיעו משאלה אחת ששאלה אחת התלמידות את המורה - "מה לגבי הורים מקללים האם גם להם יתערבו רשויות הרווחה בגידול הילדים ? האם גם להם אפשר להזמין משטרה?"

והמורה שלי ענתה בעצבנות "הורים מקללים ?!? לצערי אין ממש עונש כמו להורים מכים, אבל לפי דעתי הם הנוראים ביותר! אין לי מה להגיד על הורים שפוגעים בילדים שלהם בצורה שכזאת בצורה שתשבור את הילדים עד סוף חייהם !"- אולי היא הייתה קיצונית קצת אבל לצערי היא צדקה, כי באותו ערב כאשר לקחתי דף וישבתי לכתוב את כל הקללות שההורים שלי זרקו עליי בחיי היה לי קשה, אבל כתבתי:

"בת זונה, כלבה חסרת תועלת, הלוואי שהיית חולה בסרטן שאני לא יצטרך לראות אותך עוד פעם, תפסיקי לזיין לי את השכל, תראי מה עשית אפילו הכלב יודע לעשות את זה יותר טוב ממך, הלוואי שלא הייתי מביאה אותך איך אני מתחרטת על היום הזה ..." וזה ממשיך , אני לא רוצה לדכא.

ואחרי הכל היא צדקה, המורה, זה כאב , זה כאב יותר מכל מכה, מכל קללה, או מכל שיברון לב שעברתי בחיי..

הידיעה שזה אמיתי שחייתי בשקר כל חיי הכאיבה לי עד מאוד כאילו הייתה לי אופציה אחרת אבל בחרתי באחת המטומטמת ביותר,לא לדעת, להיות בורה ושנאתי את עצמי, שנאתי את המשפחה שלי, שנאתי בעיקר את אימא שלי ולא על זה שהיא מדי פעם הכאיבה לי כשלא שטפתי את הבית או את הכלים , אלא על זה שהיא הביאה אותי לעולם.

10 תגובות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
להקות אהובות

QUEEN
NIRVANA
PEARL JAM
NICKELBACK
PINK FLOYD
30 SECONDS TO MARS
YOUNG THE GIANT
THE STROKES
ARCTIC MONKEYS
BASTILLE
JOURNEY
RADIOHEAD
TWENTY ONE PILOT
BEATLES
LED ZEPPELIN
OASIS
יונקת הדבש- סרטון